סוגים שונים של תקשורת
יש סוגים שונים של תקשורת. כל אחד מבטא את עצמו בצורה שונה. לא תמיד התקשורת מושלמת ולא תמיד מתנהגים לפי איך שמתכוונים. כל אדם מושפע במהלך חייו מהחוויות שהוא עובר.
ע"י תקשורת מקרבת ניתן לשפר את מערכות היחסים שלנו. בסוגים שונים של תקשורת מקרבת נכללים סוגי תקשורת חיוביים שבהם אנחנו ומי שמולנו מבינים אחד את השני ואת המסר שמועבר.
ישנם סוגים שונים של תקשורת מקרבת וכולם הם סוגים של שפות. תקשורת מקרבת הינה בעצם שפה. לאחר שמתרגלים ולומדים את השפה, ניתן להפוך אותה לשפה רגילה לכל דבר ועניין. השפה הזו של תקשורת מקרבת יכולה לשנות את חייכם ואת החיים של הסובבים אתכם. במקום להיכנס לקונפליקטים, ניתן לתרגל כלים ודרכים חדשות להתנהלות בתוך מערכות יחסים.
יש אנשים שמביעים את עצמם בכתיבה. למשל יהיה להם יותר קל לכתוב הודעה אישית מאשר להתקשר ולדבר על דברים אישיים. יש אנשים שיביעו את החיבה שלהם ע"י מתנות. כלומר להם יהיה יותר קל לקנות מתנה ולפנק את מי שהם אוהבים מאשר לדבר איתם ולומר להם שהם אוהבים אותם. לכל אדם סוג אחר של תקשורת שבה הוא מרגיש הכי בנוח להשתמש בה.
כיצד ניתן לשפר את התקשורת
לדעת לתקשר זו בהחלט מיומנות שניתן לפתח ולתרגל אותה. בתור התחלה, כדאי לשמור על הכללים הבאים: להאזין לצד השני ללא שיפוט, לראות את נקודת המבט של מי שעומד מולי מהצד שלו, לחזור אחרי דברי האחר כדי לוודא שאני מבין את מה שניסה לומר ועוד. ככלל אצבע, כדאי להסביר את מה שאנחנו חושבים ולמה אנחנו חושבים את זה. כלומר, להתרכז בצד שלנו מבלי לתקוף את הצד השני.
כיצד ניתן לשפר את התקשורת? במקום לומר לילד שלנו לא לעשות משהו, כדאי להסביר לו למה לא כדאי לעשות את זה. נכון, זה דורש הרבה סבלנות אבל בסופו של דבר ככה הילד ילמד מה ההשלכות של מה שהוא עושה. הורים שרוצים לומר לילדיהם שהם יקבלו עונש- כדאי להחליף את המילים האלו במילים אחרות. מנקודת מבטו של הילד, כאשר אנחנו נותנים לו עונש, הוא יכעס עלינו והכעס הזה ימנע ממנו להפנים את המסר שרצינו להעביר לו.
חלק מתקשורת מקרבת זה לדעת להתבונן במי שעומד מולי מבלי לשפוט אותו. איך אני מגיב למה שאני שומע? איך אני מרגיש ביחס למה שקרה? מה אני צריך ברגע הזה? מה הצד השני צריך כדי להרגיש טוב? בעצם בכל אימרה ובכל הצהרה ישנה בקשה. לא כולם יכולים לבטא אותה במילים אך לכל צד תמיד יש צורך ובקשה מהצד השני. כאשר התקשורת טובה בין ההורים והילדים, הילד יחווה את העולם הזה כמקום טוב יותר ויהיה לו יותר חוסן נפשי.
כיצד הילד חווה את העולם
כיצד הילדים שלנו חווים את העולם? מה החוויה הפנימית של שלהם? האם הוא מתוסכלים? כועסים? אולי אנחנו לא מודעים לכך, אבל האישיות שלנו וצורת התקשורת שלנו משפיעה על איך שהילד חווה את העולם.
בתור הורים, אנחנו רוצים שהילד שלנו תמיד ירגיש מוגן וירשה לעצמו להיות סקרן ולחקור את העולם. זה בסדר ש"יצא" מהמסגרת המשפחתית, יחקור את העולם וידע שתמיד הוא יכול לחזור ל"איזור הבטוח" שלו. ילד שמרגיש ש"רואים אותו" במשפחה, יודע שיש לו מעין רשת ביטחון במסגרת המשפחתית ויהיה לו יותר קל לקבל את עצמו. גם כשיגדל, יהיה לו יותר קל לחוש תחושת ביטחון במסגרות אחרות שיהיה בהן.
כיצד הילד חווה את העולם? כיצד הוא מפרש אותו? בצורה חיובית ואופטימית או בצורה שלילית ועכורה? אחד המסרים שכדאי להעביר לילדים שלנו, זה שזה בסדר לחקור את העולם וזה בסדר גם לגלות סקרנות לגבי העולם הפנימי. כלומר, זה בסדר להתבונן ברגשות שלי ובמחשבות שלי. מותר לילד לחשוב ולהרגיש כל מה שהוא רוצה. מה התחושות שיש לו? איזה תחושות גופניות יש לו? זו בסך הכל מודעות שמתרגלים אליה. כדאי לנו כבני אדם להתבונן בתחושות שלנו ולהתייחס לחוויה הפנימית שלנו. ככה יהיה לנו יותר קל להגיב בצורה מיטבית כלפי הסובבים אותנו.
לדוגמא: כשיש גוש בגרון, אני מכיר את עצמי ויודע שזה קשור לחרדה שלי. אני יודע שיש לי חרדה בגלל משהו מסויים, אני גם יודע שהחרדה הזו הינה זמנית ועוד מעט תעבור. ככה יותר קל להתגבר על פחדים ולהתמודד איתם.
אני לא חייב להיבהל ולברוח ממה שאני מרגיש כי אני מכיר את זה ומודע לזה.
לדעת מה קורה בתוכי בתוך העולם הפנימי שלי של הרגשות והמחשבות חשוב לא פחות מאשר מודעות לסביבה שלי.
התפתחות של המוח
חלק מההתפתחות של המוח מתקיים באיזור האמיגדלה. זהו חלק במוח שאחראי על הרגשות. במהלך החיים שלנו המוח כל הזמן משתנה. נוצרים בו קשרים חדשים, מעין חיבורים שמתחברים לחיבורים אחרים וכו'. כאשר אנחנו מתעלמים מרגש מסויים, אותו איזור באמיגדלה יכבה עם הזמן. כלומר, אם למשל בגיל ההתבגרות מתייחסים לרגשות והחלק הזה במוח לא מופעל, הילד "לומד" להתעלם מהרגשות שלו. הוא יצור לעצמו בעיות של ויסות רגשי ויחווה התפרצויות זעם.
ברגע שהילד חווה התפרצות זעם, המסר שלו זה "המנוי אינו זמין". כלומר אין באותו רגע עם מי לדבר. צריך פשוט לתת לו להירגע בזמן שלו כי במילא כרגע הוא לא מסוגל לחשוב בצורה בהירה ואינו יכול לחשוב על ההשלכות קדימה. ע"מ לדעת לווסת את המערכת הפנימית שלו של הרגשות והמחשבות, הוא צריך לדעת להרגיע את עצמו. כשהתקשורת המקרבת בין ההורים והילדים טובה יותר, הם מפתחים יכולת טובה יותר לבטא את עצמם.
איזור נוסף שמתפתח במוח נקרא הקורטקס. זוהי הקליפה החיצונית של המוח. שם מתרחשות המחשבות, תכנון, עיבוד מחשבה וכו'. האיזור הזה מתפתח שונה מהאמיגדלה שאחראית על הרגשות. הם לא מתפתחים באותו קצב והם גם לא תמיד מתקשרים ביניהם. התפקיד של האמיגדלה הינו להזהיר אותנו מסכנה. כמו מערכת אזעקה שמתריעה לנו מה יעשה לנו טוב ומה לא. בזמן כעס, המוח לא יודע לחשוב בצורה צלולה. הוא רק יודע שיש סוג של סכנה. לכן איזור האמיגדלה מופעל.
התפקיד של ההורים
כשרוצים שמשהו יתפתח וישתנה באישיות, המוח צריך להתאמן בזה. המוח מתפתח למעשה עד סוף שנות ה-20 . אצל ילדים עם הפרעות קשב, המוח שלהם מתפתח יותר לאט וצריך לקחת את זה בחשבון. אין את הקשר בין האמיגדלה לבין החלק השכלי. חשוב לא להתייאש כי זה התפקיד שלנו בתור הורים- להמשיך לתמוך בילדים שלנו גם כשקשה.
התפקיד שלנו בתור הורים הינו לעזור לילד לווסת את הרגשות שלו. יש ילדים שלהם יקח יותר זמן עד שהם מפתחים את המיומנות הזו. חלק מתקשורת מקרבת זה לדעת לדבר בצורה חיובית ובונה. למשל, לא לומר "לא יצא ממנו כלום", "אין לי סבלנות אליו". השיח השלילי הזה עושה נזק בטווח הרחוק. כל מה שהילד זקוק לו בזמן שהוא בתוך סיטואציה שמלחיצה אותו זה סבלנות.
כשיש סיטואציה קשה והילד מגיב בתגובה מוגזמת כמו תוקפנות, זה בסך הכל המנגנון ההישרדותי אצלו במוח שמופעל. זה לא נשלט על ידו כל כך בקלות והוא לא מתנהג בצורה מוגזמת בכוונה. התפקיד של ההורים הינו לקבל את זה ולהכיל את הילד גם במצבים כאלה.
חשוב לדעת להירגע ולהכיל את התפרצויות הכעס של הילד כי אין לו עדיין את הכלים ע"מ לווסת בעצמו את הרגשות העזים שהוא חש באותו רגע. הורה שמצליח להקשיב לילד שלו ברגע האמת בזמן כעס עושה עבודה מצויינת. זה מאפשר לחלק של החמלה במוח להתפתח גם אצל הילד וגם אצל ההורה. למשל כשהילד בזמן התקף כעס, אפשר לומר לו "אני ואתה כאן ביחד", במקום לאיים עליו בעונשים. התקשורת המקרבת הזו מאפשרת לילד לקבל מענה לצורך שלו.
כולנו נולדים עם צורך ליצור קשר ולשמור על קירבה פיזית ורגשית לאחר. יש כאלה שבמהלך החיים מפתחים הרגל להימנע מסיטואציות חברתיות, רק כדי לא להיפגע. יש מה לעשות. לא חייבים להמשיך להתנהל מתוך תסכול וחוסר הגשמה.
מעוניינים בקבלת כלים כיצד לעזור לעצמכם ו/או לילדים שלכם? פנו אלי לקבלת מידע נוסף.